מזלג המזל / נילי סורקיס
כשנולדת, אמרה לי סבתא אווה, כשהיא יושבת בשולחן הפורמייקה הצהוב והדביק בדירת עמידר קומה ראשונה, כבר ידעתי שבהגרלה שחילקה בשמיים מזל בחיים את באת עם מזלג, אני יושבת על קצה מיטת העץ עם הזכוכיות מאחורה שם עומדים שלושה פילים קטנים משנהב שהשד יודע מאיפה היא הביאה אותם, כי היא אף פעם לא ראתה פיל במציאות, איפה תראה אותו במולדובה? מה לעשות, לא נולדת יפה, ובנות לא יפות אין להן מזל, לא בחיים ולא באהבה.
סבתא אווה היתה מלכת יופי במולדובה אז היא מבינה ביופי, לא ברור איך השתרשה השמועה הזו במשפחה כי אין לזה שום הוכחה, יש רק איזה שתי תמונות שחור לבן שעומדות על השידה שצמודה למיטה שיש לה ריח של נפטלין ושום, ככה עוד כששכבתי בתוך העריסה בגינה בבית שלה בקישינייב מתחת לעץ השזיפים השחורים של הפובידל, אמרה לי, אין מה לעשות, גם את רזה כמו שלד, גם השיער שלך חום עכבר ואפילו האף שלך יותר מדי גדול לפרצוף. וככה הסתובבתי לי בעולם כל החיים יודעת שאין לי מזל.
כשנולדה אחותי היפה, עם שיער קש כמעט לבן, עגלגלה עם גומות בירכיים, ועם אף כפתור, סבתא אמרה לאבא (אמא בכל מקרה לא סבלה אותה) שכדאי שילמדו אותי להצמד לאופי. ואם יתנו לי לעבוד קשה אני אהיה אישה טובה ואמצא גבר שיסכים לפרנס אותי.
לא היתה פמיניסטית סבתא אווה.
נראה שגם האהבה פסחה עלי ועברה ישר לאחותי הקטנה, רק שאני בנוסף לזה שהייתי סתמית ועכברית גם פיתחתי אופי שאף אחד לא סבל. כשהביאו אותה הביתה מבית החולים הפכתי אותה עם העגלה, כשרצתי בבית פתחתי את הראש על הרדיאטור, על התנור הגדול של הבישול שדלק כל החורף רצוף הנחתי חתיכה שמנה של פלסטלינה שהשאירה ריח של גומי שרוף וכתם גדול שמנוני עד שעזבנו, מה שביקשו ממני עשיתי הפוך, מסתובבת כעוסה בעולם ועושה לגדולים פרצופים, וואלה אם כבר לא זכיתי בהגרלה של האהבה מה אכפת לי שכל הזמן יכעסו עלי?
ככה צלחתי את העלייה לישראל, את זה שהשארנו את סבתא אווה מאחור את זה שקיבלתי שם חדש בבן גוריון עם כל הקוצים בחוץ. דגה פלנקטון של אהבה מזדמנת.
כשהכרתי אותו כבר הייתי בלי מבטא בכלל, כבר סבתא אווה באה לארץ ואני לא ביקרתי אותה בכלל. גם כי היו לה הרגלי הגיינה של מלחמת העולם השניה וגם כי התביישתי. וכל הזמן לא היה לי מזל.
מאיזו סיבה הוא לא התרשם מהקוצים שלי, גם כשהזמנתי בירה בבאר שעבדתי בו הוא הזמין שוקו וחייך, כשהתהפכתי עליו הוא חייך, כשבכיתי הוא חייך, כשרציתי לברוח הוא אמר טוב וחייך.
כשחזרתי מסוממת וכאובה, הוא חיבק וחייך. כשישנתי לצידו הוא חיבק רק כשהסכמתי, אמר לי שאני מדברת רוסית מתוך שינה וחייך.
ואני בכלל לא מדברת רוסית. וגם אין לי מזל.
לפני החתונה הלכתי לסבתא אווה, איך שנכנסתי פתחתי חלון והיא פתחה חפיסת קלפים, פסידיטי אמרה לי ושלפה מהחבילה האדומה שחורה שני נסיכים, את יש לך שתיים גבר, אחד לבן ואחד שחור, את המזל שלך לא בא, גם לא תהיי יפה. את תצטרכי להחליט את מי לאהוב.
כל הדרך הביתה קיללתי אותה, קללות בעברית שהיא לא מבינה, משאירה מאחורי ריר חלזוני מריר של חוסר המזל שלי.
כשנכנסתי הביתה הוא ישב על המזרון בסלון, היא אמרה לי שאין לי ולא יבוא לי המזל בחיים. אתה רוצה להתחתן עם מישהי שאין לה מזל?
בואי יפה שלי הוא אמר, יש לי מספיק מזל גם בשבילך.
וחייך.
