מדריך האופטימיסטית לשיברון לב

תקציר:
היה הייתה פעם נערה, שבעיניה היו גחליליות ובנשמתה מוזיקה. (זכרו אותה... היא חשובה.) היא הסיבה בשלה קניתי בחיפזון את בית הלבנים ברחוב מייפל; הבית שגרתי בדלת לידו במשך שמונה שנים קסומות. כעת, לאחר חזרתי, בעודי חופרת בין קרשי העץ של הרצפה ושולפת יומנים, אני לא יכולה להפסיק לחשוב על שני האנשים שגדלו כאן. אתם מבינים, הנערה ההיא הייתה החברה הכי טובה שלי, והבית הזה היה פעם שלהם. היה לה גם אח גדול שהיה הכול בשבילי, עד שהנסיבות הפכו אותנו ללא יותר מזיכרונות. זו הסיבה בשלה הגשתי מועמדות לעבוד במוסך שלו – מבלי שהייתי מוכנה לגלות שהבוס החדש שלי, קאל בישופ, הפך לאדם נוקשה, גדול ומכוסה קעקועים. אני השמש בשמיים המעוננים שלו, החיוך בתוככי הבדידות העצובה שלו. תזכורת לכל מה שהוא מייחל לשכוח. אבל בליבי יש סוד, והזמן לתקן דפים קרועים אזל. אולי... הנערה שהייתה פעם הדבק בינינו תוכל להיות המפתח לחיבור כל החלקים שלנו. (רואים? אמרתי לכם שהיא חשובה.) צ'או, לוסי. -- מהכריכה האחורית

עותקים