סרנה קרוז : או הצדק האמיתי

תקציר:
’סֶרֶנָה קרוּז’, הספר האחרון שפרסמה נטליה גינצבורג לפני מותה, הוא ”סיפור מן החיים”, שרגישותה הספרותית העילאית של גינצבורג מפיקה ממנו את הטָעוּן בספריה. זה סיפורה של סרנה, פעוטה פיליפינית שהוקרבה על מזבח של התפלפלות משפטית, וסיפורה של משפחה שנרמסה ונעשקה כדי להגן על עיקרון משפטי מופשט – החובה לכבד את החוק. פרנצ’סקו ג’וּבֶּרגָ’ה הביא לאיטליה ממוסד במנילה תינוקת בת 20 חודשים. לפי בתי־המשפט ומה שכתבו העיתונים – מישהו מצא אותה על פח־אשפה ביום שנולדה, ופרנצ’סקו קיבל אותה במוסד הפיליפיני לצורך אימוץ. לפי פרנצ’סקו, הוא־עצמו אביה הביולוגי של התינוקת, שנולדה מיחסים שקיים עם צעירה פיליפינית. 14 חודשים גידלו פרנצ’סקו ואשתו את התינוקת בחום ובאהבה, עד שהשלטונות קרעו אותה מידיהם והעלימו אותה במעבה הנשייה. אפילו לאמץ את הילדה לא אישרו להם, כעונש על שלא כיבדו את תקנות האימוץ. הפרשה, ששיאה ב־1989, שיסעה את איטליה. העיתונים סערו בבעד־ונגד; קמו ועדים להחזרת סרנה להוריה; נאספו 120,000 חתימות; אוטוסטרדה נחסמה; חנויות, בתי־קפה ומסעדות נסגרו בשביתת מסחר; מכתבים עם איומי מוות נשלחו לשופטים; נשיא איטליה, שר המשפטים, שרת הרווחה ויושבת־ראש הפרלמנט פנו לרחמי השופטים לשווא, השופטים התעקשו. בתוך המהומה התייצבה נטליה גינצבורג פומבית לצד ההורים, והפרשה העסיקה אותה עד כדי כך שכתבה את הספר הזה. היא מוסרת בו את הסיפור על שתי גרסאותיו בענייניות הלקונית האופיינית לה, במשפטיה הפשוטים החפים מרגשנות מפורשת. דווקא משום כך הספר מטלטל ונוטע בקוראים חוויה של חוסר-אונים מול האטימות של מערכת השמפט, מול המנטליות שמתוך שיקולים חוקיים מופשטים, פושרים, נותרת אדישה לחייה של ילדה אחת, מסוימת. במבט גינצבורגי אופייני מלקטת הסופרת, בביקור אצל משפחת ג’וברג’ה, פרטים הרי־משמעות, ”שרלוק הולמסיים”, שאיש מכל הדנים במקרה לא הבחין בהם. הם נעשים האדרנלין של ספרה. (...) (...) מנחם פרי מוסיף אפילוג המנסה להכריע בין שני הסיפורים על סרנה ומתחקה אחר דמויות הספר כעבור שנים ועד היום. -- מהכריכה האחורית

עותקים