מסלול ילדים מקום ראשון

נאיה וחיות הבר / טל נוסבוים

היה הייתה ילדה ושמה נאיה. נאיה הייתה ילדה יפה בעלת שיער שחור חלק עם עיניים תכולות יפות וטובות. היא גרה באיגלו קטן, בכפר בקוטב הצפוני. על יד הכפר היה יער ושם היו הרבה זאבים. הזאבים מצאו חן בעיני נאיה. היו להם עיניים יפות בצבע תכלת והייתה להם הרבה פרווה. אבל בעיני אביה של נאיה, הם היו ממש מסוכנים. אז אבא של נאיה קנה לה כלב אסקי סיבירי כדי שהיא לא תהיה עם הזאבים. נאיה אהבה מאד את הכלב שאביה קנה לה, היא קראה לו, אוסקר. נאיה אהבה תמיד לצאת עם אוסקר לטיולים ולשחק איתו יחד עם חבריה בכפר.

יום אחד נאיה התעוררה בבוקר וראתה את אוסקר מנסה לאכול שאריות. נאיה הבינה שאוסקר רעב אז הוציאה אותו החוצה והלכה להביא לו אוכל. כשנאיה חזרה היא לא ראתה את אוסקר. נאיה נבהלה נורא: ''לאן הוא יכול לברוח?" אמרה נאיה, "הוא כבר לא אוהב אותי? מה כבר קרה שהוא לא אוהב אותי? אולי חטפו אותו?" נאיה החליטה לחפש את אוסקר. היא סיפרה את העניין לאביה אבל הוא אמר שאפשר לדחות את זה לשבוע הבא בגלל שלפעמים כלבים הולכים ואחר כך חוזרים. יום אחרי יום נאיה חיכתה לשובו של אוסקר, ואוסקר לא חזר. כעבור שבוע יצאה נאיה לחפש את אוסקר. בהתחלה חיפשה במקומות שטיילו הרבה אך היא לא מצאה אותו. היא החליטה לעלות אל ההר המושלג הכי גבוה אבל כשהיא הגיעה אל ההר היא ראתה שזה תלול מאוד והיא לא יכולה לעלות. פתאום ראתה אייל צפון אחד בא לקראתה, היא החליטה לבקש ממנו עזרה, והוא עזר לה לטפס על ההר. היא הגיעה לראש ההר, היא הודתה לאייל הצפון, הוא הלך לדרכו והיא נותרה לבדה. היא ראתה הרים, אחוזות, יערות, עיירות. מרחוק היא הצליחה לזהות את בייתה, אבל לא היה שם שום סימן לאוסקר. פתאום עלתה בה תחושת עצב, היא התחילה לבכות "אני רחוקה מאוד מהבית שלי.. ואין מישהו באזור שיכול לעזור לי..". פתאום הרגישה משהו פרוותי וחמים נוגע בצווארה, מה זה? חשבה. היא הסתובבה לאחור וראתה את שלג, חברה הישן, ואת כל שאר חבריה הזאבים. נאיה שאלה את שלג "האם ראית כלב מסתובב באזור? איבדתי את הכלב שלי, אוסקר" ייבבה נאיה. נאיה הביטה בשלג, חברה הזאב, וראתה צער בעיניו היא הבינה שלא ראה את אוסקר. שלג הציע לנאיה עזרה לחפש אותו ואמר שיש לו רעיון איפה אוסקר נמצא, שלג התחיל ללכת ונאיה בעקבותיו. הם ירדו מההר והלכו לכיוון היערות. הם הלכו במשך הרבה זמן בדרך עם גשם בוץ ושלוליות דרך שלא נראה סופה ולנאיה כבר כאבו הרגליים. נאיה שאלה את שלג: "האם הדרך עוד ארוכה?" שלג הניד בראשו לשלילה.

כעבור כמה דקות הליכה נאיה הבחינה בקרחת יער ובאמצע עמדה לה אחוזה מרהיבת עיניים.

הם נכנסו לאחוזה ושם היה פתח קטן. הם עברו דרך הפתח ונכנסו לחדר גדול. החדר היה מלא במראות, פפיונים, מברשות וגיגיות מלאות מים. היה שם הרבה חיות בר. נאיה חיפשה ביניהם את אוסקר. בקצה החדר, בגומחה צדדית, נאיה שמה לב לווילון אדום יוקרתי. נאיה התקרבה אל הגומחה היא לא הספיקה לגמור להסית את הווילון ומיד קפץ עליה כלב גדול, עם פרווה מטופחת ומסורקת, ועיינים טובות ומוכרות, זה היה אוסקר. אוסקר סובב אותה בליקוקים ויללות אושר. סוף סוף הוא נמצא. הם יצאו מהפתח הקטן שנכנסו ממנו. הם לא הספיקו לעשות צעד וכבר שמעו צעדים מתקרבים. אלו היו השומרים של האחוזה. הם מצאו מחבוא טוב אבל אוסקר התעטש והשומרים הגיעו. הם לא הספיקו להבין מה קורה ונאיה ואוסקר כבר ברחו משם. השומרים החלו רודפים אחריהם. הם יצאו מהאחוזה שם חיכו שלג וחבריו. שלג וחבריו עיכבו את השומרים. ברגע שהם יכלו ברחו משם כמו חץ ונכנסו ליער במהירות. הם הלכו בדרך בוץ ושלוליות באותה דרך שהגיעו ממנה. הם יצאו מהיער. נאיה הודתה לשלג, והיא ואוסקר חזרו לכפר. נאיה סיפרה להוריה ולחבריה כל אשר קרה, היא סיפרה על האייל שעזר לה בהר, על שלג הזאב וחבריו, ומאז כול תושבי הכפר אהבו את חיות השלג.